חפש בבלוג זה

יום רביעי, 28 ביולי 2010

החתולים הפרסיים

אתמול ראיתי את הסרט המדובר. היה לי קצת קשה להתחבר בדקות הראשונות, בהן הכל מתרחש קצת לאט ויש כל מיני שטויות לא מעניינות, אבל בסך הכל הסרט מוצלח.
(ועד סוף הסרט לא יכולתי להתעלם מזה שכל הדמויות נשמעות כמו יוסף שילוח...)
המוזיקה בכלל לא רעה, והעיקר הוא כמובן ההצגה הבלתי מצונזרת של החיים באיראן היום. אפשר להגיד ש"חתולים פרסיים" הוא "לא בלי בתי", גרסת האינדי-רוק.. נשמע מחורבן (אני שונאת ממש "ספרות-מהגרים" סטייל רודף העפיפונים ושכאלה, זה תמיד מרגיש לי טלנובלי-משהו), אבל התוצאה מעניינת ודי שואבת פנימה.
לא חושבת שיצא לי אי פעם לראות מה מתרחש היום בטהרן, מעבר לדיווחי חדשות חוץ, כתבות מורחבות ב CNN וכיו"ב (ובינינו- אני ממש לא רואה CNN).
בצורה אבסורדית, ממש עשה לי חשק להיות איזו כריסטיאן אמנפור ולהגיע למקומות כאלה, כי עד כמה שזה זוועתי- זה מרתק.

ועוד מילה וחצי על קולנוע לב-מנדרין- אחד המוזרים שהייתי בהם. בתל אביב, אבל מרגיש בסוף העולם (דווקא בקטע טוב ואסקפיסטי)


אחד השירים שאהבתי בסרט. חבר שלי הגדיר אותם כבלוק-פארטי האיראנים. אני לא מכירה את בלוק פארטי, אז תשפטו בעצמכם:




2 תגובות:

שיקסע אמר/ה...

אני מתה לראות את הסרט הזה גם! איפה זה לב מנדרין? אני מכירה רק את לב בסנטר...

marjorie morningstar אמר/ה...

לב מנדרין זה במלון דניאל, ליד חוף הצוק (הכי צפונ"ת שיש..)
אבל לדעתי יש את הפרסים גם בסנטר

עיצוב Picture Window. מופעל על ידי Blogger.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...