חפש בבלוג זה

יום ראשון, 15 בינואר 2012

flashback

הבוקר הלכתי לחדר כושר, אחרי שבועיים(!) של היעדרות מפאת היותי חולה ומסכנה. הרגשתי בריאה מתמיד, שמעתי את appetite for destruction, פידלתי במרץ על האליפטיק והרגשתי שעשיתי משהו טוב עבור עצמי.

כדי להוסיף לחוויית החזרה החיובית, אחת הטלוויזיות הייתה פתוחה על VH1 ושידרה את התכנית הסופר-כיפית cover power. גרסאות כיסוי הן כמו קריאת בלוגים - זה כיף, למרות שאת יודעת שזו לא סוגה עילית. לא משנה, לחדר כושר זה מצוין.

בקיצור, כש-apettite סיים, חיברתי את האזניות לטלוויזיה ונהניתי מ-gimme gimme של אבבא ואחריו כמובן hung up של מדונה שמסמפל אותו. פתאום, בלי להתכוון, חזרתי ארבע שנים אחורה (בערך):

כשהייתי בסוף התיכון נדרשתי - כמו כולם - לגשת לבגרות בספורט. זה ממש לא היה הצד החזק שלי אבל ידעתי שאצליח להציל את עצמי בעזרת תרגיל הקרקע+מכשירים. בזה תמיד הייתי טובה. אז בחרתי שיר - את gimme gimme מיודענו - חיברתי לו רצף של שלל גלגלונים ושפגטים ויצאתי לדרך. התלבושת שתכננתי להופיע בה בפני ה"שופטים" (חבורת מורות לספורט משועממות) הייתה ממש דומה לשל מדונה בקליפ: בגד גוף, טופ וחותלות עבות. איכשהו, כל זה בכלל לא היה בהשראת hung up. השיר אמנם יצא כשנה בערך לפני שניגשתי לבגרות, אבל באותה תקופה בחיי מדונה הייתה רחוקה ממני כרחוק מזרח ממערב (היינו קרובות במיוחד כשהייתי בכתה ז', מאז זה כבר לא אותו הדבר....)


עשיתי חזרות על התרגיל כמעט כל יום, קירות אולם הספורט הדהדו מהסינתי' של אבבא ואני הרגשתי מגניבה כמעט כמו ג'ניפר בילס בסרט ההוא. בסוף - יומיים לפני הבגרות - החלפתי את השיר. היה לי מהר מדי, או משהו. אני מתביישת להגיד את מה שמתי במקום. to the moon and back של savage garden. חתיכת טראש שלא הצליחה לעמוד במבחן הזמן ודליתי אותה מתהום הנשייה של הניינטיז.


אם הייתי נשארת עם אבבא, בטח הייתי מקבלת מאה.
----------------------------------
בחדכ עלו לי גם כלמיני רעיונות מעניינים לתחפושות לפורים (זה עוד איזה חודש, לא?) - עדיין לא הבנתי אם מתחפשים אצלי בעבודה או לא, אבל אולי אוזמן למסיבה ובכל מקרה בא לי על איזו תחפושת. הרעיונות עד כה:
קייט מידלטון - שמלה כחולה כבר יש לי, צריך רק איזה קישוט שיער ביזארי ואיפור עיניים גרוע.
אקסל רוז - יש לי את הפאה המושלמת. בכלל, זו תחפושת מגה-קלה להכנה.
אליס קופר - אני צריכה לקנות פאה :( חוצמזה, זו תחפושת קלה אפילו יותר.

**החסרון של השתיים האחרונות- צריך ללכת עם טייץ.

weak

פתאום בא לי סוודר מנצנץ, או לפחות מטאלי. נכון, ראיתי כאלה כבר באינספור בלוגים, מה גם שבערב אחד שלוש חברות שלי התהדרו בוורסיות שונות לאותו הטרנד. חוץ מזה, החלטתי שעד הנסיעה לסקנדינביה (בסתיו הבא!) אני לא קונה כלום. בכל זאת איך שהוא מתחשק לי, אבל אסתפק בבהייה בתמונות (אלא אם אמצא ברגיין באמת שווה):

the crowd-pleaser
העאלק-וינטאג'
ובסגנון המחליקה על הקרח
---------------------------------------
וגם - קניתי (התפתיתי למרות עוצר הרכישות) את הליפסטיין החדש של רבלון. המסקנות - הוא מחורבן. לא שווה 50 ש"ח.
(העפרונות איפור של קרליין, שעולים עכשיו 25 ש"ח, דווקא כן. קניתי אחד בצבע ירוק-זית כהה במיוחד נוטה לחום).

יום שלישי, 10 בינואר 2012

מציאות נושכת

אחרי ותוך כדי הצפייה בנערה עם קעקוע דרקון, נורא מתחשק לעשן. הם עושים את זה באופן כל כך קשוח ופוטגני, ליסבת סלאנדר ומיקה בלומקוויסט, ונראה שאם זה מחמם אותם בחורף הנורדי - אז בתל אביב על אחת כמה וכמה.

גם ממש מתחשק סנדוויץ'. עדיף עם איזה סלמון שבדי (או נורווגי) שמנמן ומעושן. כל הזמן הם מנשנשים שם כריכים, משל הם חיים באיזה סניף של ג'ואיש דלי. (אביעד קיסוס כבר אמר את זה פעם, טוב יותר)

ואז - את חוזרת לעבודה ופוגשת את ההוא שמעשן כל הזמן ואת ההוא שתוקע כריכים, ונזכרת בנזקי הניקוטין והפחמימות.

"אבל אמרתי לך שאני שונא מיונז!"

יום חמישי, 5 בינואר 2012

קים ג'ונג איל

קים ג'ונג כבר מזמן DEAD, אבל אני ממש ILL ומכלה זמני לריק. תוך שיטוט באתרים מטופשים וצפייה בסרטים, נזכרתי בשילוב מוצלח בין השניים -
http://movies.israel.net/
"יעל מבקרת בקולנוע". אתר מגה-חמוד (וגם לא טפשי, האמת) מראשית ימי האינטרנט הישראלי (חדי אבחנה ישימו לב מיד, בזכות סיומת ה"נט" המסגירה). מלא ביקורות סרטים מפורטות וכיפיות במיוחד, שלובות בסיפורים אישיים חמודים. מדיף ניחוחות ניינטיז-תחילת אלפיים כבדים וגם מעלה מהאוב כלמיני סרטים שרציתם לראות ושכחתם.

אני קוראת ונזכרת מתי צפיתי בכל סרט לראשונה, ובאיזו סיטואציה. גוש נוסטלגיה מרוכז לווריד. מושלם לעכברי בית מנוזלים עם חיבה לסרטים ולזכרונות מהעבר הקרוב (כאלה שלא הספיקו להיות מתועדים בפייסבוק..)

יום שלישי, 3 בינואר 2012

עודפים, בגדים לבנים ועוד עניינים

עכשיו, כשאני חולה עם תעודות והרבה זמן פנוי, אפשר להמשיך. אני די מותשת, אבל יש בי צורך להגג ואין לי כוח לעשות שום פעילות אחרת.

אז קודם כל, הגיעו נעליים חדשות ומקסימות מאסוס. נראה לי שלא לעשות בילד-אפ לרכישות זו הדרך להבטיח את הצלחתן:


לדגם קוראים בוני והן של חברה ניו-יורקית בשם 80%20. לפני יותר משנה קראתי על המותג באיזה מדור אופנה והכל נורא מצא חן בעיני - החל מהגובה וכלה בקז'ואליות. לא אהבתי את המחיר ולכן שמחתי במיוחד כשנתקלתי בהן במקרה באסוס בתעריף שווה לכל נפש. הן נוחות ממש.

הן נראות אפורות קצת, אבל בעצם הן נייבי. בכלל שמתי לב שיש לי קטע בזמן האחרון עם פריטים בכחול צי-



יש עוד כמה ברשימה - חולצה מכופתרת, עוד זוג נעליים, מכנסי בד קיציים.. נראה לי שכחול כהה הוא האפור החדש. מהוה, מגניב ואורבני.

עוד דברים: לפני כמה ימים החלטתי לנצל כמה שעות שעמדו לרשותי ולבדוק את עניין חנויות העודפים בדרום העיר. לא היו לי אנרגיות לעשות סיור מקיף וממצה (התחשק לי מאוד, אבל המחלה כבר החלה לבצבץ) אז הלכתי על שתיים - הוניגמן עודפים בסלמה ובית טפר מעבר להרי החושך.

חנות העודפים של הוניגמן היא עצומה ממש. יש בה פריטים מקו הנשים, הגברים, הילדים וגם TNT. קניתי צעיף קשוח ומכנסיים ממש יפים לחבר שלי (הוא יוצא ממש מורווח לאחרונה!). מדדתי גם כמה זוגות בשבילי, אבל לא התאהבתי באף אחד מהם ולא היה לי כוח לחיפוש מעמיק יותר (החנות עמוסה מאוד וקצת מחניקה). בסקירה די מרפרפת, נראה לי שמדובר במקום שווה במיוחד למצוא בגדים זולים ואיכותיים לילדים ולגברים - יש בגדי ילדים במחירים ממש מצחיקים וחולצות מכופתרות ב-50 ש"ח. H&M זה כאן.

אחר כך יצאתי למסע המופלא לעבר בית טפר. בתכל'ס, מאוד פשוט להגיע - קו 19 של דן עובר שם ובטח עוד רבים, גם ברכב פרטי נראה לי נוח מאוד (שופע שם בחנייה). לי פשוט התחשק ללכת ברגל והייתי טיפה חלושעס, מה שהקשה עליי קצת. בדרך עברתי בכל מיני מקומות שלא הלכתי בהם שנים - דרום רחוב הרצל, גני הטבע של תל אביב (אני חייבת להיכנס לשם מתישהו!) ודרך בן צבי בואכה המכון הפתולוגי של אבו כביר. מתחם העודפים עצמו שוכן ממש צמוד לבית המעצר של אבו כביר. למי שעובר באזור - שמתם לב פעם לציורי הענק ולפסלים על כתלי בית הכלא? נראה ממש כמו גרסה מודרנית לטירת כלא בריטית עתיקה. רציתי לצלם אבל פחדתי מהשומרים.

בית טפר הוא מתחם של חנויות עודפי מעצבים ישראלים. הרבה מאוד זמן רציתי לבדוק במה מדובר, אבל הנחתי שאני לא בדיוק קהל היעד. ההנחה התבררה כמדויקת - רוב החנויות מיועדות לנשים בוגרות (ועשירות) יותר ממני. נכנסתי למעט מאוד והתרשמתי שהמחירים גבוהים, אבל נמוכים משמעותית מהתמחור המקורי. הצלחתי לספק את מאוויי בחנות ששוכנת בצידו המזרחי של המתחם (מול הבניין שנקרא "בית פנורמה"). קוראים לה URBAN משהו ומוכרים שם בעיקר מכנסיים של מעצבת ישראלית בשם אופירה, שעושה דגמים מוצלחים. קניתי מכנסיים שחורים (לא היו לי!) ב199 ש"ח, המחיר המקורי עומד על 600 בערך..

**רציתי לצרף תמונה אבל לא מצאתי ברשת - מה הקטע של מעצבים ישראלים עם האתרים הלא נגישים שלהם? מי משתמש בפלאש בימינו?**
עוד פרטים מועילים בעניין אפשר לקרוא בבלוג המצוין הזה-http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2202854, אני השכלתי ממנו רבות.
--------------------
ובמעבר חד -  חבר שלי ואנוכי הלכנו בחמישי האחרון לראות את נערה עם קעקוע דרקון, הגרסה האמריקאית. הסרט מצוין והפסקול, שיצר אותו טרנט רזנור מניין אינצ' ניילז, מוצלח במיוחד. קראתי ראיון מעניין ממש איתו בגלריה וגם שמחתי לראות שהוא נראה משמעותית יותר טוב בהשוואה לימיו האפלים.

הגימיקים הקולינריים של השבוע

אני חולה בבית, אז יש לי זמן להתפאר במעשי ידיי מהשבוע שחלף:

עוגת היומולדת האולטימטיבית
ההשראה מכאן: http://bishulbezol.blogspot.com/2011/11/blog-post_29.html

וגם-
הדרך היצירתית להבדיל בין ביצים קשות לטריות ולמנוע טרגדיות במטבח
ההשראה - מקופיקו בקיבוץ, או משהו. היה איזה ספר של תמר בורנשטיין-לזר שחגגו בו את ל"ג בעומר עם ביצים צבועות.

יש לי עוד מה לומר ולספר, אבל אני הולכת לרופא שיאשר אותי רשמית כחולה. אז עד כאן.
---------------------------
וגם - ידעתי שלא רק אני חושבת ישר על שירת הסירנה בהקשר של יפה ירקוני ("עופר הוא בחור נח-מד!")
http://fashionforward.mako.co.il/thoughts/19995/
ותודה לשירה ברויאר.
עיצוב Picture Window. מופעל על ידי Blogger.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...