חפש בבלוג זה

יום שני, 21 בינואר 2013

אדם ואני

לי אין יום חופש מחר. כמה חבל. אני הולכת לעבוד ואפילו לא לקבל מאתיים אחוז, אלא יום חופש נוסף. אני יודעת שזה אותו הדבר אבל זה נשמע לי פחות שווה, איכשהו.

אני באמת מאמינה ששיעור ההצבעה יהיה גבוה הפעם. יש כל כך הרבה עיסוק בנושא וכזו התגייסות למען ההסברה על חשיבות ההצבעה.

אבל אולי אני טועה. לכן, כדי למנוע אי בהירויות, אני מגייסת לטובתי את גיבור הבלוג - אושיה חברתית-כלכלית לעילא ולעילא וגם רוקסטאר לעת מצוא. אדם סמית' קורא לכם להצביע. מה, לא תענו לבקשתו?

 
ולמה אדם סמית' הולך טוב עם ברט אנדרסון? התשובה כאן

אדם סמית' בטוח היה מצביע. ולמי? שאלה מעניינת. למרות שכיום עושים לו קצת דמוניזציה והוא נתפס כאבי הקפיטליזם ולכן גם מושחת ומדושן, הוא דווקא טיפוס די מפתיע.

סמית' דגל בשוק חופשי, אבל כזה ללא תאגידים (טוב, עוד לא היו בתקופתו), שמבוסס על המוסר והחמלה האנושית לא פחות מעל הרצון להצליח. הערצת העושר (AKA ליקוק תחת לטייקונים בימינו) נתפסה בעיניו כשורשו המרכזי של הרוע.

בקפיטליזם הטהור שהוא הציע היו מספר מרכיבים שהוא הבהיר שחייבים להישאר באחריות המדינה ותחת רגולציה - כי לאף אחד אין אינטרס להשקיע בהם, אבל הם חשובים לכולנו. הוא דיבר על חינוך, ביטחון, שירותים משפטיים ותשתיות. רואים? הפרטה כוללת זה רע. ר-ע.

----------------

אוי. ידעתי שאני לא היחידה שתכתוב על הבחירות, אבל פתאום אני מרגישה נדושה להחריד וחייבת לאזן עם תכנים אחרים. אז תשמעו, בשישי האחרון נהרסו לי שני זוגות נעליים - לא מדובר בטרגדיה איומה, כי אלו זוגות ישנים מאוד (ואחד אפילו נלקח מאמא שלי, אחרי שהיא מיצתה אותו), ובכל זאת הם ענו טוב מאוד על הצורך של נעליים יומיומיות.

שני הזוגות, אגב, נהרסו באותו האופן - הסוליה פשוט התנתקה כליל מגוף הנעל. הייתי יכולה ללכת לתקן, ואולי הייתי צריכה, אבל החלטתי ללכת לקנות נעליים חדשות ורציניות. מאחר והנעליים כבר הראו סימני התפרקות קודם לכן, עשיתי כמה גישושים מקדימים בתקופה האחרונה אבל לא מצאתי שום דבר. היום, אולי מתוך חוסר הברירה, דווקא קניתי.

הן יפות, נוחות בטירוף והן היו במבצע (ובכל זאת יקרות יותר מכל נעל שקניתי לעצמי אי פעם. 490 ש"ח). אבל עכשיו מתגנב לי איזה ספק ללב. האם הן דודתיות מדי? לא קוליות מספיק?



לפני שקניתי אותן, מדדתי גם זוג מגפונים של מקס מורטי שמצאו חן בעיני. הם היו שחורים, אבל לקו בעקב טיפה יותר נמוך ומחיר גבוה יותר (560 ש"ח..). עכשיו אני תוהה אם הייתי צריכה לקנות אותם. אלו של חברה יותר רצינית (קלארקס. אולי נעלי דודות, אבל איכותיות - בניגוד למקס מורטי שהוא עאלק מותג איטלקי ובאמת הנפצה של רשת גולף הישראלית), עולות פחות והולכות גם עם שמלה, אבל קצת פחות קשוחות.

אני קצת מתפתה לקנות *גם* את המגפונים, אבל זו התפרעות פיננסית שמאוד לא אופיינית לי ומעט מפחידה אותי. ואולי בכלל אני צריכה לקנות איזה דגם בסגנון של המגפונים שאהבתי, אבל באיזו חנות זולה יותר, סתם כדי למלא את הצורך אבל בלי לרוקן את הארנק יותר מדי (החסרון - שוב אצטרך ללכת לשוטט. וממש אין לי זמן לזה.. נכנסתי ללחץ בחינות קל).

5 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

חבל שאין אפליקציית לייק הפעם :)

marjorie morningstar אמר/ה...

זה בטוח יעלה את שיעור המצביעים פלאים ויאזן בין חרדים ללא-חרדים :)

אנונימי אמר/ה...

תיאורית "היד הנעלמה" של אדם סמית', בנוסף להיותה תורה כלכלית, יש בה אלמנט חילוני חזק של "חוק טבע" ועולם המתנהל (וצריך להתנהל) ללא השגחה עליונה, אלא מכוח חוק מנגנוני פנימי.

הנעליים מקסימות ובכלל לא דודתיות. ממש לא!!!

לילך הדר אמר/ה...

נעליים יפות. לא כל כך הסגנון שלי אבל אני יכולה לראות מה מצאת בהן. אני חושבת שנעליים הן דבר שצריך להשקיע בו, שיהיו איכותיות, למרות שלפעמים חוטאת בנעליים זולות כדי לספק קרייבינג לטרנד

marjorie morningstar אמר/ה...

אני מכירה את אלמנט חוק הטבע של סמית', אבל לדעתי הוא לא היה חילוני מוחלט. יותר דאיסט, אם אני לא טועה ביג טיים.

לגבי הנעליים - אני עדיין מתלבטת ועוד לא חנכתי אותן!!! אבוי. זה בעיקר כי אני מרגישה שהשמנתי קצת ומתבאסת על עצמי באופן כללי.

עיצוב Picture Window. מופעל על ידי Blogger.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...