חפש בבלוג זה

יום שני, 19 בנובמבר 2012

כל הקדושים כולם

אמנם ברגעים אלו ממש התשיעייה (נשמע כמו שם של תכנית ילדים, לא?..) דנה בהפסקת אש אפשרית, אבל בששת הימים שחלפו מאז שהחל, המבצע-ספק-מלחמה הזה הספיק להטביע עליי איזשהו חותם. אני יודעת, זה כלום לעומת קיץ 2006, אבל אז לא הייתי בארץ. למעשה אלו אזעקות האמת הראשונות שלי.

בקיצור, נראה לי שאני הולכת לזכור את התקופה הזאת. כמו כל זיכרון משמעותי, כנראה שיהיו לו הרבה אסוציאציות.

כמה ימים לפני שכל הבלגן התחיל כאן, צץ אצלי קרייב נוראי לשמוע את houses of the holy של לד זפלין. אני יודעת, זה לא האלבום הכי טוב שלהם, אבל הוא היחיד שנמצא אצלי על האייפוד בשלמותו (מחדל שאני צריכה לתקן מתישהו ומתעצלת) ולכן הפך לפייבוריט רציני שלי. מדי פעם אני חוזרת אליו. נכון לעכשיו, הוא מתנגן אצלי בלופים כבר יותר משבוע וחצי ובאופן טבעי מתמזג אצלי בראש עם האווירה מסביב. למעשה הוא כל כך מנוגד לאווירה ולכן אני פשוט לא מסוגלת להתנתק ממנו. כל אחד ודרכו לאסקפיזם. 

השיר הכי טוב באלבום (לעניות דעתי הקובעת), שמעניק לו את כל ה-feel שלו (שוב, לדעתי) הוא dancing days. אין לי ספק שכשאשמע אותו בעוד מי-יודע-כמה שנים, אזכר בנובמבר 2012.

עוד 4 פסקאות על הfeel של האלבום ואסוציאציות נוספות.
קצת אחרי שהשתחררתי (או אולי קצת לפני השחרור), חזרתי לשמוע המון המון מוזיקה ובמקביל גם לקיים חיי חברה תקינים. אני זוכרת שדיברתי אז עם חברה שלי מהצבא ואיכשהו הגענו ל-houses of the holy. אמרתי לה שאני נורא אוהבת את האלבום, וכו' וכו', והיא סיפרה לי שהפעם הראשונה שהיא התוודעה אליו הייתה בירושלים.

זה היה יום חורפי ומחורבן, היא נכנסה לסניף של "התו השמיני" והמוכר המליץ לה על האלבום. הוא תיאר אותו בתור "אלבום שצריך לשמוע על הדשא ביום קיץ חם", והתקווה להרגיש קצת אור, שמש ועצלות בלב השגרה הצבאית-אפורה-ירושלמית קנתה אותה מיד. 

נורא אהבתי את הסיפור שלה. ממש הצלחתי לדמיין את עצמי במקומה (גם לי היו לא מעט ימים אפורים וקודרים בשירות) ובמקביל לדמיין את עצמי באיזה דשא צרוב שמש, לא חייבת כלום לאף אחד ושומעת לי זפלין עד אין קץ. אווירת חופש מוחלטת.

מדהים איזה כוח יש לזיכרון ולאסוציאטיביות. מאז השיחה הזאת, שהתקיימה לפני יותר משנתיים, השיר הזה והאלבום כולו צבועים בדמיוני במין פילטר-אינסטגרמי שכזה. קצת דהוי משמש וקצת נוסטלגי, עם טעמי לוואי של בירה וקרטיב לימון. לא נראה לי שאני יכולה להעלות בדעתי סנריו מוצלח יותר לברוח אליו לכמה דקות - בין אם בהרצאה משמימה, באוטובוס דחוס או בחדר המדרגות עם כל השכנים העשויים ללא חת שלי. 

אין תגובות:

עיצוב Picture Window. מופעל על ידי Blogger.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...