חפש בבלוג זה

יום שלישי, 6 בנובמבר 2012

מגדלים של בדולח

עד לאחרונה, הייתי בטוחה שנגמר לי מסדרות טלוויזיה - הבית שלי משוחרר מנוכחות המכשיר ואני לא חשה בחסרונו. גם כשאני אצל ההורים, שם ממתינים לי עשרות ערוצי דיגיטל, אני מוצאת את עצמי משתעממת מהם די בקלות. בקיצור, הרמתי את אפי ויידעתי את כל מי ששאל (וגם את מי שלא) שאני בכלל לא אוהבת טלוויזיה ובפרט לא סדרות - אין לי את הסבלנות "להשתעבד" לדמויות ולעלילה מתמשכת.

ואז התחלתי לראות עם חבר שלי את ברייקינג באד (באיחור היסטרי, אני יודעת) ותפיסת עולמי התהפכה לה כליל. אתמול סיימנו את העונה הראשונה ומתחשק לי ברמות-על כבר להתחיל את השנייה. מעבר לזה שהדמויות עגולות ובאמת מוצלחות (ידעתם שוולטר ווייט היה רופא השיניים המתגייר של ג'רי סיינפלד??), כל הנושא של תרבות הקריסטל-מת' בארה"ב סקרן אותי עוד לפני שהתחלתי לצפות בסדרה.

מזהים, נכון? אבל זה גורם לי להבין עד כמה רחוקות-בטירוף הניינטיז

אפשר לומר שאני משלימה עכשיו טריניטי של סיקור קריסטל-מת' בתרבות הפופולרית: הצפייה ב"קר עד העצם" (המעולה!!) פתחה אצלי את הסקרנות והקריאה ב"מתחת לכיפה השקופה" של סטיבן קינג (שלא חף מפגמים, ובכל זאת מעניין) הקפיצה אותה עוד יותר.

זה באמת סם מחריד, אבל מרתק. כאילו מדובר בכלי שישות עליונה שמה בידי האנושות כדי שתשמיד את עצמה (מעבר להשלכות הבריאותיות-נפשיות המזעזעות, "בישול" של קריסטל גורם לנזק סביבתי מטורף - זיהום מי תהום, אדמה וכו'. חוץ מזה, הוא הולך ותופס תאוצה בארה"ב בקרב "אנשים מן היישוב" ומרעיל קהילות שלמות - לא בהכרח בשכונות עוני, אלא גם בקרב חוואים במיד-ווסט, כמו שרואים ב"קר עד העצם"). מעניין בכמה אספקטים שלו "ברייקינג באד" תתמקד, אם כי נראה לי שעיקר הפוקוס של הסדרה הוא בהתפתחות של הגיבור ולא בתרבות הסמים האמריקאית.

אגב, כשסיימנו לראות את הסופרנוס הכנתי ארוחה איטלקית. מה נעשה הפעם בפרק הסיום? (סתם, סתם)

5 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

גם אנחנו בלי טלויזיה וגם אנחנו בדרך לראות את BREAKING BAD. בא לי ממש.

אישה הולכת לקולנוע אמר/ה...

אההה! אני אוהבת את זה שבתחילת קריאת הפוסט אני אומרת לעצמי "אני חייבת להמליץ, אם כך, על זה וזה וזה", ואז בהמשך לגלות שאת כותבת על זה.

בקשר ל"מתחת לכיפה השקופה". קראתי אותו לפני חודש בערך וממש אהבתי. אני חושבת שיש בו קטעים מאד מעניינים בהקשר הקריסטל מת', ובכלל. הוא לא מושלם, אמנם, אני מסכימה, אבל בכל הקשור לסטיבן קינג זה מה שעושה בעיניי את היצירה ליפה כל כך- הפגמים הקטנים האלה שיחודיים רק לו.

אז ברייקינג באד מומלץ? שמעתי על זה כל כך הרבה ואני עדיין ב"משחקי הכס".

marjorie morningstar אמר/ה...

קרן, זו סדרה שבהחלט מצדיקה את הבילד-אפ. בניגוד לסדרות טלוויזיה אחרות, שאני מרגישה שהן נוטות להרדים ולבאס אותי, זו משאירה אותי דרוכה וגם נותנת לי חומר למחשבה. חוץ מזה, כבר כמה ימים שאני רואה שני פרקים ברצף כי המתח פשוט בלתי נסבל. לא נראה לי שיש המלצה טובה מזו :)

"אישה הולכת לקולנוע" (אולי תגלי לי את שמך האמיתי? אני מתפדחת להעתיק פה בתוכיות את הכינוי), אני דווקא מאוד הסתייגתי ממשחקי הכס. לא הצלחתי לעבור יותר מארבעה פרקים איתם - עודף הפאתוס הזה לא מצא חן בעיני בכלל. מה שאני אוהבת בברייקינג באד הוא שלצד המינונים הגדושים של אלימות, סמים וסקס, יש שם גם המון הומור.

אישה הולכת לקולנוע אמר/ה...

אני אשלח לך מייל :-)
אני אהבתי את משחקי הכס בגלל שקראתי את הספרים (שוב- הרבה יותר טובים מן הסדרה, שהיא מעולה בעיני). הסקס והאלימות הפכו להיות משהו נדרש כמעט בסדרות היום! "ספרטקוס" שמה בכיס הקטן את "משחקי הכס" מבחינת הבוטות. נראה לי שברייקינג באד תהיה הסדרה הבאה (למרות שגם "דקסטר" יצא עכשיו בעונה חדשה. אבל זה בכלל אלים בטירוף).

marjorie morningstar אמר/ה...

אני מחכה למייל :)

עיצוב Picture Window. מופעל על ידי Blogger.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...